מיזנטרופ(ית)

סיפרו לי שיש קפה אחד בעיר, שבו לפטופיסטים מתקבלים בברכה, ולא סתם אחת, אלא ברכת הבית. אז שמתי פעמי לקפה מיזנטרופ, שם ישב הבעלים בפינה והסביר פניו לתיירים כמוני: תמורת 6 שקלים לחצי שעה (60 ש"ח מקסימום) ניתן ליהנות מקפה חינם בכוסות מקסימות

אקספרס באספרסו בר

חשבתי שלא משנה איפה אני אצלם באספרסו בר, זה לא יצא טוב (ולצלם כוס קפה זו לא חכמה). מה לעשות, המקום די קטן וצפוף,

והעיצוב קצת הולך לאיבוד בכל הבלגאן.

גרג. קפה מאוד… לא עקבי

מרחוק, קפה גרג נראה קצת כמו מארץ אחרת

ועד לא מזמן, כשהקפה שהציע בניין מקסיקו היה די דלוח, גרג היה האופציה השפויה היחידה לאיזה הפוך טוב

שוויצר. אבל לפניך.

את השוויצר הכרתי דווקא בזכות הזוריק.

חיפשתי מקום לשבת בו בניחותא, והזוריק, הקרוב לביתי, היה עמוס כרגיל. אז המשכתי כמה צעדים דרומה…  ומאז, בשבילי בכיכר מילאנו יש רק בית קפה אחד.

מלצר, יש לי תולעת ספרים בקפה

  

סיפרתי למוכר ב'תולעת ספרים' שאני עושה מחקר במסגרת התואר השני שלי, על כתיבה בבתי קפה. שאלתי אם סופרים ועיתונאים מסבים אל שולחנות בית הקפה של החנות על מנת לכתוב. "הגעת למרכז הבוהמה", הוא ענה וסיפר על סופרים, מחזאים ותסריטאים שעושים זאת: "יהושע סובול מגיע, נתן זך גר למעלה, אז מדי פעם קופץ".  

   

פשוט קפה. 'העיריה'.

 

במסגרת חיפושי דירה מתישים, ראיתי פרסום של אחת בכיכר רבין, עם מרפסת הפונה לכיכר.

נזכרתי באירועים הרבים שהעיר הזו מציעה ובהשתלטות של גופים מסחריים וכאלה שמשחקים אותה לא מסחריים על האיזור, וחשבתי: מי לעזאזל רוצה לגור שם?

לשתות קפה לעומת זאת, נראה כמו אופציה לא רעה בכלל- כשנתקלתי בקפה ה'עיריה'.

שבת בבוקר, יום יפה. בהנרייטה.

לבקש שקט בשבת בבוקר זו קצת חוצפה.

בכל זאת, זה כנראה היום הרווחי ביותר של בתי הקפה-כולם יוצאים מהמחילות שלהם, מתנפלים על ארוחות בוקר ענקיות ומקנאים באלה שיכולים לעשות את זה גם באמצע השבוע.

בושקפה במתנה

אני אוהבת דברים בחינם

מעריכה הנחות ונוטה לחכות למבצעי סוף עונה. לכן הפתעתי אפילו את עצמי, כשמעולם לא ניצלתי את קופוני יום ההולדת שאני מקבלת בכל שנה מהפיור.

השנה נשברתי.

לקפה שלי שלוש פינות-קפה המשולש

 

דברים שרואים משם לא רואים מכאן. למסקנה המסעירה הזו הגעתי כשישבתי עם מאור בקפה המשולש.

בעוד אני הרגשתי "בבית" ובהיתי במהלך כל הישיבה בזוג החמוד על הבר

הוא הרגיש "בחוץ" וצפה בהמולת הרחוב.

בכל פעם שאנחנו יושבים עם אנשים משני צידי המתרס, אנחנו לא מודעים לעד כמה שונה החוויה שלנו. היא מתחילה בעניין הבסיסי של מי שנמצא מולנו ואיך אנחנו מרגישים כלפיו ועמו. ואיך מרגיש הוא בסיטואציה ההפוכה.